אישית, אני לא מטורפת על רכישות ברשת. ההתנסות הראשונה שלי ברכישות ‘אונליין’ הייתה דווקא כשגרנו באוקלהומה, ארה”ב, ומצאתי עצמי חוקרת אתרים שונים ונהנית מרכישות שוות של תיקים ואביזרי לבוש. בארץ, אני מרגישה שאני נהנית כל כך מהחיפוש הפיזי, מהנגיעה בבדים, מהמדידות בחנויות – וחבל לי לוותר על ההנאות הללו.

קארי ברדשו, חצאית הטוטו המטריפה והחבורה של סקס והעיר ליוו את ימי התבגרותי בשנות התשעים. היה בהן משהו מהפנט וכובש. מלבד התסריט השנון, הרומנטיקה והנוף של ניו יורק, הן היו פשוט חברות טובות.

לפני שנתיים יצאתי למסע של כתיבת עבודת דוקטורט, מסע שאני בעיצומו. בשל אהבתי לאופנה ותרבות, והרקע בלימודי התקשורת, בחרתי לחקור את עיתונות האופנה בשנות החמישים במדינת ישראל. העבודה מבוססת על ההנחה שניתן ללמוד מחקר תרבות הלבוש והאפנה על אופיה של החברה והשינויים שחלו בה. כחלק מביסוס הרקע למחקר העמקתי בלמידה על האופנה בשנות החמישים בעולם ובישראל, ונחשפתי לספרה המרתק של ד”ר ענת הלמן “בגדי הארץ החדשה”.

בשנים האחרונות כמעט ולא שילבתי חגורה במערכות הלבוש שלי. כסטייליסטית אישית ידעתי שיש לחגורה פוטנציאל להחמיא, לסמן מותן, להאריך רגליים, אבל איכשהו הבגדים שבחרתי לא “דרשו” את התוספת.

טרנד הכתפיים התפוחות, בעלות הנפח, נכנס לחיינו בעונה הקודמת, וכמו שקורה בדרך כלל צבר תאוצה והמשיך אל תוך הקיץ והסתיו הנוכחי. יש הטוענים שבעקבות השלכות תנועת הנשים me too ועמה הרוח הגבית למאבק לשוויון מגדרי, הטרנד הכה פופולרי משנות השמונים שמלכתחילה סימן העצמה נשית בחיזוק נוכחות הכתפיים, חזר.